<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער שלישי</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ניקור חלב. דבר תורה חלב בהמה אסור ושל חיה מותר, שהרי אמרה תורה בפרשת קדשים (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו, ודבר הלמד מעניינו הוא, שלא אסרה תורה אלא חלב הקריבין למזבח, וחיה אינה קריבה. אם כן למה הוצרך הכתוב לומר (ויקרא ז') כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, לימד על האליה של חולין שהיא מותרת, שלא אסרה תורה אלא דבר השוה בשור ובכשב ובעז, ואין האליה שוה בשלשתן, שאלית השור והעז אינן בכלל האימורים כאלית הכבש. ואע"פ שכתוב (ויקרא ג') חלבו האליה, אין הכוונה בזה לומר שהאליה היא חלב, אלא לומר שהאליה היא בכלל האימורים, וכן אמרה תורה והקריב מזבח השלמים חלבו והאליה תמימה.
<h2>דף כ:</h2>
מליחה כיצד. דבר תורה דם אסור באכילה, שנאמר (ויקרא ד') כל חלב וכל דם לא תאכלו. אי זה דם אסור, דם בהמה וחיה ועוף, שנאמר (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה. וחיה בכלל בהמה היא. ודמו של כוי אסור, אף לדברי האומר שהכוי בריה בפני עצמה הוא, שהתורה ריבתה אותו מדין עוף ובהמה. אבל דם דגים ודם חגבים ודם בצים אינן בכלל דמים האסורין דבר תורה, אלא חכמים אסרום בתנאים ידועין כמו שיתבאר.
דם שהנשמה יוצאה בו אסור והאוכל ממנו כזית חייב כרת. דם האיברים, אם פירש ויצא לחוץ, או שנצרר בחתיכה, או שפירש ממקום זה ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אפילו בתוך הבשר, אסור דבר תורה והאוכלו עובר בלא תעשה, שנאמר כל דם לא תאכלו. בד"א בשפירש ממקומו כמו שאמרנו, לא פירש אלא שהוא עומד במקומו מותר ואפילו לכתחילה. לפיכך רצה לאכול בשר חי בלא צלי ובלא מליחה ונקר אותה חתיכה מחוטי דם הולך ואוכל ואינו נמנע. היו חוטי דם בבשר צריך ליטלן, שהדם שעומד בתוך החוטין הרי הוא כפורש ועומד בכלי ולפיכך אסור.
<h2>דף כא.</h2>
חלב כוי אסור כשל בהמה, שהתורה רבתה אותו לאיסור, שנאמר כל חלב.
<h2>דף כב.</h2>
הלב מתקבץ דם בתוכו בשעת שחיטה. ולפיכך צריך לקורעו קודם מליחתו ומוציא דם שבתוכו ואחר כך מולחו. מלחו ולא קרעו, קורעו לאחר מליחתו ומותר, אע"פ שנמלח עם דם שבתוכו, אם בולעו כך פולטו. ולא עוד אלא שהלב חלק הרבה ואינו בולע כלל ואפילו בבישול, כל שכן במליחה. נתבשל בקדירה עם בשר או ירקות וכיוצא בזה הרי הוא אוסר תערובתו, שהדם יוצא ממנו ונפלט לתוך הקדירה. כיצד משערין אותו, משערין בכולו, לפי שאין אנו יודעין כמה יצא ממנו. ואין הפרש בדבר זה בין שהלב דבוק עם העוף ובין שאינו דבוק עם העוף, לעולם אין משערין בכל העוף אלא בלב לבדו. ושמעתי שיש מחמירין לשער בכל העוף אם הלב דבוק בו. ולא נראו דבריהם.
